[תמונת hero: nano-banana | "ענף במבוק מתכופף לצד עמוד אבן קשיח, אור טבעי יפני"]

גמישות מחשבתית לא יורדת עם גיל. היא נחסמת בהרגל. המוח שלנו לא נהיה קשיח, אנחנו מפסיקים לאמן אותו. ויש הבדל גדול בין השניים. אחד אפשר לשנות.

עבדתי עם מנהל בכיר בן 52. חד, מנוסה, מכובד מאוד בארגון. אחד מהאנשים שכשהוא נכנס לחדר, כולם מקשיבים. אבל שמתי לב לדפוס: הוא "סגר" על רעיונות מהר יותר מכל מנהל ביניים בצוות שלו. לא כי הוא חכם יותר. כי הוא פחות סקרן.

כשהצגתי לו אפשרות חדשה, הוא הגיע למסקנה תוך 90 שניות. "ניסינו משהו דומה לפני שש שנים. לא עבד." מנהל בן 32 שישב לידו שאל: "מה היה שונה בהקשר אז?" השאלה הזו, הפשוטה הזו, לא עלתה למנהל הבכיר בכלל.

מה המדע אומר

גמישות קוגניטיבית, cognitive flexibility, היא היכולת של המוח לעבור בין מסגרות חשיבה שונות, לבחון הקשרים חדשים, לבטל הנחות ישנות. המוח האנושי שומר על פלסטיות לאורך כל החיים. נוירופלסטיות, היכולת ליצור קשרים חדשים, לא מסתיימת ב-45 או ב-55. אבל התנאים שמפעילים אותה מתרוקנים בהדרגה.

שלושה תנאים מפעילים למידה במוח: חידוש, אתגר, ולמידה חברתית. המוח לומד כשהוא לא בטוח. כשיש פרמטר שלא פגש קודם. כשהוא צריך לנסח משהו לאחר.

הבעיה עם מנהלים בכירים אינה גיל. הבעיה היא שהחיים הקצו להם פחות מהשלושה האלה. הם ברובם עושים מה שהם טובים בו. הם נשאלים שאלות שיש להם תשובות אליהן. הם בסביבות שבהן אי-ידיעה נתפסת כחולשה. תנאי הלמידה של המוח נעלמו, לא יכולת הלמידה.

ארבעה דברים שמנהלים מפסיקים לעשות אחרי גיל 45

לשאול שאלות "טיפשות". בישיבה עם חמישה אנשים צעירים יותר, לשאול "תסביר לי מחדש למה אנחנו עושים את זה" נשמע כמו חשיפת בורות. אז לא שואלים. סומכים על ההבנה הישנה. בונים על הנחות שאולי כבר לא עומדות. מנהלים צעירים, שעדיין בונים את הרפרטואר שלהם, שואלים יותר. לא כי הם חכמים פחות. כי עדיין לא שילמו מחיר חברתי על אי-ידיעה.

להיכנס לתפקיד חדש בלי להיות מוכן. זה אחד שרואים בצורה ברורה. מנהל ותיק שמוצע לו תפקיד שאינו שולט בחומר ידחה אותו או ידרוש זמן הכנה. מנהל צעיר יאמר "כן" ויתחיל ללמוד תוך כדי. ה"כן" המהיר, המוכנות ללמוד על ידי עשייה, זה שריר שמוחלש עם הזמן. לא מחוסר יכולת. מחוסר נכונות לשלם את מחיר העקומה.

לחפש פידבק מאנשים מתחתיהם. ממדרג. האחד. לגעת בחומר האמיתי. כמה מנהלים בני 50+ שואלים את הכפופים להם "מה אני עושה שמפריע לך?" באמת? לא בסקר אנונימי. פנים אל פנים. מבקשים, ומתכוונים? היררכיה מגנה על מעמד. ופידבק כלפי מטה מאיים על המעמד. אז לא מבקשים. ומפסיקים לשמוע.

לשחק. לנסות רעיון מגוחך בלי כוונה שיצליח. לשחק עם אפשרות כי היא מעניינת, לא כי יש לה ROI ברור. מנהלים בכירים נוטים ל-seriousness כ-default. הרצינות הזו היא נכס בשיחות דירקטוריון. היא חסם בפגישות חשיבה. שחקנות, curiosity גולמית, מאפשרות גמישות. רצינות מצמצמת את מרחב האפשרויות.

איך מחזירים גמישות מחשבתית

שלושה דברים פרקטיים. לא עשרה.

שאלה "טיפשה" אחת בשבוע. בישיבה הבאה, לשאול שאלה שנשמעת בסיסית. "רגע, בשביל מה אנחנו עושים את הצעד הזה?" "מה ההנחה שאנחנו לוקחים כמובן מאליה פה?" לא כשאלה רטורית. כשאלה אמיתית. זה לא מחליש סמכות. זה מדגים אינטלקט פעיל.

יום צל עם מישהו צעיר יותר. לצפות בו לעבוד לפחות שלוש שעות. לא לייעץ. לצפות. לראות מה הוא רואה שלא רואים. זה מגרה את המוח ביותר ממה שנראה אפשרי. ההבדלים בגישה שמגלים הם מידע שאי אפשר לקבל משום דוח.

ללמוד משהו שאתה גרוע בו, ולא קשור לעבודה. שפה חדשה, כלי נגינה, קרמיקה, כל דבר שבו אתה מתחיל מאפס. לא כדי להפוך למומחה. כדי להחיות את הנוירולוגיה של "אני לא יודע עדיין." זה מחזיר את המוח למצב למידה. ומצב הלמידה הזה מדבק. הוא עובר גם לשיחות העסקיות.

🎙️ ד"ר נועה אלבלדה - פרק מיינדסט: "שנה חדשה, מוח חדש" "[ציטוט לאישור שלומי: תמצית מה שד"ר אלבלדה אמרה על פלסטיות מוחית, גיל ולמידה, ומה מאפשר לנוירונים להמשיך ולהתחבר גם בבגרות]" האזינו ← · [הוסף timestamp]

לקריאה נוספת: [מיינדסט מתפתח - המדריך המלא]

שאלות נפוצות

האם אנשים בני 50+ באמת יכולים ללמוד כמו צעירים? לא בדיוק כמו. אבל הפער קטן הרבה יותר ממה שנהוג לחשוב. המחקר מראה שמה שיורד עם הגיל הוא מהירות עיבוד, לא עומק הלמידה. מנהל בכיר שלומד משהו חדש יעבד אותו לאט יותר אבל ישלב אותו עם ניסיון עשיר יותר. לעיתים קרובות, הפלט איכותי יותר.

גמישות מחשבתית היא אישיות או שריר? שניהם. יש רכיב מתמיד, יש אנשים שנוטים לסקרנות יותר מאחרים. אבל הרכיב הנרכש גדול יותר ממה שחושבים. ראיתי אנשים עם נטייה נמוכה לסקרנות שפיתחו אותה בצורה מרשימה תוך שנה, כשהסביבה אפשרה ועודדה.

מה הדבר הבודד שהכי פוגע בגמישות מחשבתית של מנהל בכיר? הישמרות על מעמד. כשהמנהל הופך להיות מושקע בלשמר את תדמית המומחה, כל מה שמאיים עליה נדחה. שאלות קשות, פרספקטיבות מנוגדות, מידע שסותר את מה שהוא יודע. הגנת מעמד היא האנטגוניסט של גמישות מחשבתית.

שלומי חסטר הוא יועץ ארגוני ומרצה המתמחה במיינדסט, פיתוח מנהלים ושינוי תרבות ארגונית.