תודעה, גוף עולם עם פרופסור יוחאי עתריה

606
0

מוכנים לפרק פילוסופי?

אנחנו עומדים לדבר על אפלטון, דקארט, פוקו, חוקרי מוח, חרדה קיומית, פרשנות, חוויה סובייקטיבית, אלוהים, פוסט-טראומה, בני אדם, אמת, מלחמה וכמובן התודעה.

בפרק הזה אני מארח את פרופסור יוחאי עתריה המכללה האקדמית תל-חי ואנחנו נדבר על תודעה.

כמו בכל פרק גם הפעם, קראתי על הנושא לפני והכנתי שאלות מראש וקיוויתי שאצליח להבין מהי התודעה.. להפתעתי, הפעם לא הצלחתי. בפרק למדתי שלא ממש ניתן לדבר על תודעה ולהבין אותה עם המוח בלבד. את התודעה לא כדאי ולא ניתן לצמצם. התודעה היא גם בגוף ובאינטראקציה עם העולם.

האם התודעה שלנו קיימת רק במוח או גם בגוף?

כשאנו חושבים על התודעה, ההנחה הטבעית שלנו היא שהיא קיימת במוח – שם מתרחשות כל המחשבות, הרגשות ותהליכי קבלת ההחלטות שלנו. אך האם זו אכן התפיסה הנכונה ביותר לגבי טבע התודעה האנושית?

התודעה נוצרת באינטראקציה שלנו עם העולם

הפילוסוף והחוקר יוחאי עתריה טוען שלא – שהתודעה אינה מתקיימת רק במוח אלא נוצרת גם באינטראקציה שלנו כיצורים חיים עם העולם. במהלך שיחה עמוקה ומעניינת עם המראיין שלומי חסטר בפודקאסט “מיינסט”, יוחאי מרחיב ומסביר את תפיסתו הייחודית לגבי טבע התודעה.

התודעה אינה קיימת רק במוחנו אלא נוצרת מתוך אינטראקציית הגוף שלנו עם העולם

יוחאי מציג טענה מרכזית השונה מתפיסות מקובלות: שהאינטראקציה והפעולה שלנו עם העולם אינה תלויה במילים או בשפה – שנמצאות כמובן במוח. הוא מסביר שאנחנו קיימים תמיד בתוך העולם ופועלים באמצעות גופנו, ושהתודעה שלנו נוצרת מתוך אינטראקציה זו ולא רק במוח.

כלומר, לשיטתו התודעה אינה רק תכנים, מחשבות או רגשות המתרחשים “בפנים”, אלא היא נוצרת ומשתנה מתוך האופן שבו אנו פועלים ומגיבים לסביבתנו באמצעות הגוף. זוהי פרספקטיבה שונה וייחודית בתפיסתה לגבי התודעה האנושית.

מהי “האמת” שלנו וכיצד אנו מבינים את תודעתנו?

שלומי מאתגר את יוחאי בשאלה – מהי בעצם “האמת” שאנו תופסים ומבינים מבפנים, וכיצד אנחנו בכלל מבינים את התודעה והעולם הפנימי שלנו?

יוחאי משיב שאנחנו למעשה “קופסאות ריקות” המגיבות לסביבה סביבנו כל הזמן מחדש, כלומר אין לנו עמדה “פנימית” יציבה. לדבריו, הפרשנות והאמת שלנו משתנות בהתאם לנסיבות והן תוצאה של הסביבה החיצונית.

ה”אמת” הפנימית שלנו היא אפוא סובייקטיבית לחלוטין. גם כשאנו בטוחים שיש לנו עמדה בנושא מסוים, למעשה אנו רק מגיבים לגירויים חיצוניים ומשנים את דעתנו בהתאם להם כל הזמן.

מדוע חשוב לעיתים “לרוקן את המחשבה” שלנו?

יוחאי מסביר שבגלל הנטייה הטבעית לתפוס את עצמנו כ”קופסאות סגורות” שיש להן עמדות ואמונות פנימיות קבועות, הדרך היחידה “לרקוד עם החיים” היא על ידי ריקון מחשבתי מסוים. עלינו “להתרוקן” מתפיסות העצמי והאמונות המוקדמות שלנו ופשוט לפתוח את עצמנו מחדש בכל רגע ללא ציפיות, כך שנוכל להגיב באופן אותנטי ומיטבי יותר למציאות המשתנה סביבנו.

לסיכום, השיחה חושפת פרספקטיבה שונה ומעניינת על טבע התודעה שלנו – שאולי אינה רק “שם בפנים” במוח אלא נבנית ומשתנה כל הזמן יחד עם העולם באמצעות הגוף והחושים שלנו.

יוחאי מזמין אותנו בעצם לנטוש את ההרגל לראות את עצמנו כישויות נפרדות עם עמדות פנימיות קבועות, ובמקום זאת להיות פתוחים ו”ריקים” יותר כך שנוכל להגיב לחיים הסובבים אותנו באופן אינטואיטיבי ומלא יותר – “לרקוד” איתם במקום “לחשוב” עליהם.

הנה השאלות שעלו בפרק:

  • מהי הטענה המרכזית שאותה אתה מבקש להעביר בספר שכתבת?
  • איך ניתן להגדיר אורגניזם כבעל תודעה?
  • מהם מאפייני התודעה?
  • האם אנחנו מזהים תודעה כפעילות מוחית?
  • מה הבעייתיות עם זה? כיצד זה מצמצם את החוויה הסובייקטיבית שלנו?
  • אתה מסיק שהתודעה לא קיימת רק במוח אלא גם בגוף. למה אתה מתכוון “לחזור למפגש ראשוני עם העולם”?
  • למה הכוונה לתפוס את העולם תוך כדי תנועה?
  • והתודעה למעשה לא מסתיימת בגוף? האם הגוף הוא רק כלי שמחבר בין התודעה לעולם?
  • מה הכוונה “מה שאני עושה קובע”?
  • מה למדת על התודעה ועל מצבי תודעה בראיונות שערכת עם מתרגלי מדיטציה?

עוד על פרופ’ יוחאי עתריה:

יוחאי עתריה (1982) הוא פרופ’ חבר  במכללה האקדמית תל-חי. את הפוסט-דוקטורט (2014-16) עשה במכון וייצמן במחלקה לנוירוביולוגיה ואת הדוקטורט עשה באוניברסיטה העברית בתוכנית לפילוסופיה של המדע (2011-14). יוחאי פרסם יותר משלושים וחמישה מאמרים בכתבי עת שיפוטיים ופרסם חמישה ספרים נוספים: המתמטיקה של הטראומה (ספרא, 2014); לא על המוח לבדו (מאגנס, 2019).

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן