האם התשובות נמצאות בתוכנו?
איך ניתן להפסיק את זרם המחשבות האוטומטיות ולהתחבר לחלקים אינטואיטיביים במוח?
מה קורה כאשר אנו יודעים יותר מדי?
שאלה מעניינת זו עלתה בשיחה ביני לבין נועם לוי-גת, מייסדת שיטת האגנוסטיקה ומומחית לניהול תודעה. האם ככל שידיעותינו רבות יותר, כך גם איכות חיינו ורווחתנו הנפשית משתפרות? ומה קורה כאשר אנו “יודעים יותר מדי”, האם זה יכול להזיק?
מהי “אגנוסטיקה” ואי-וודאות כערך
על פי נועם, “אגנוסטיקה” היא גישה הטוענת כי ישנם דברים רבים שאנו פשוט לא יכולים לדעת בוודאות. בניגוד לגישות אחרות כמו דתות שונות או המדע, האגנוסטיציזם אינו טוען להחזקה באמת אחת מוחלטת.
נועם מספרת כיצד לדעתה, הוודאות לה אנו שואפים היא למעשה אשליה. היא טוענת שדווקא ויתור על הוודאות והכרה ברמת אי-הידיעה שלנו, מאפשרים לנו לגלות אמת פנימית עמוקה יותר, ולפתח את האינטואיציה שלנו.
אם נחשוב על אמת כעל משהו קבוע ומוחלט שנמצא “שם בחוץ”, הרי שככל הנראה לא נצליח להשיגה לעולם באופן מושלם. אך מנגד, אם נכיר בכך שתפיסת המציאות שלנו תלויה בפרשנות הסובייקטיבית שלנו, הרי שאנו יכולים “לבחור מחדש” בכל רגע נתון איזו פרשנות לאמץ, בהתאם לצרכינו ולרצונותינו.
האם ודאות מביאה אושר?
נועם מדגישה כי על פי השקפתה, הידיעה והוודאות אינן בהכרח מביאות לאושר או לחיים טובים יותר. “הרבה פעמים עודף שליטה דווקא מוציא אותנו משליטה”, היא אומרת. כלומר – ככל שאנו בטוחים יותר שאנו “יודעים” מה יקרה בעתיד, כך גדל הסיכוי שנתאכזב ונאבד שליטה כאשר הדברים מתגלגלים אחרת בפועל.
נועם מציינת לדוגמה כי בתקופת הקורונה, ראינו שוב כי למרבית בני האדם אין מושג אמיתי לגבי העתיד. היו שציפו כי המגפה “תיעלם כלעומת שבאה”, ואחרים שהאמינו כי מדובר ב”סוף העולם” כפי שהכרנו אותו. אף אחת מתחזיות אלו לא התממשה, והדבר חידד שוב את הבנת חוסר הוודאות המובנה שבחיים.
במקום לרדוף אחר ודאות שאינה אפשרית, נועם מציעה לאמץ גישה המכירה בכך ש”אנחנו חוקרים את העולם, אנחנו עדיין לומדים את זה”. מתוך קבלת אי-הוודאות הזו, אנו יכולים לפעול מתוך סקרנות ופתיחות, במקום מתוך פחד או בהלה.
מוח שמאל מול מוח ימין
חלק מרכזי בשיחתנו עסק בהבדל שבין מה שמכונה “המוח השמאלי” ו”המוח הימני”. נועם מסבירה כי למעשה מדובר על שני “אופני עיבוד מידע” שונים המתקיימים בתוכנו.
המוח השמאלי, אותו אנו מזהים כ”קול הפנימי” המלווה אותנו, אחראי על חשיבה לוגית, שיפוט, ניתוח ופענוח מציאות באופן רציונלי. לעומת זאת, המוח הימני פועל בצורה אינטואיטיבית ורגשית יותר.
לדברי נועם, המוח הימני “רואה את התמונה הגדולה”, ויכול לקשר בין דברים שנראים בלתי קשורים על פניו. בעוד המוח השמאלי נוטה לנתח ולפרק את המציאות לחלקים, המוח הימני רואה מעין “תמונה שלמה”.
נועם מוסיפה כי המוח הימני הוא זה שאחראי על תופעות כמו השראה ואינטואיציה. זו הסיבה שפעמים רבות אנשים חווים רעיונות בהירים ותובנות עמוקות בעת שהות בטבע, עיסוק באומנות או פעילות גופנית – שכן אלו מצבים המאפשרים “השתקה” של המוח השמאלי הרועש, והאזנה למוח הימני.
איך לטפח את הקשר למוח הימני?
אם כך, כיצד ניתן “להפעיל” ולחזק את הקשר שלנו עם המוח הימני, על מנת ליהנות מתובנותיו ויצירתיותו?
ראשית, נועם מציינת כי עצם ההכרה בקיומו של המוח הימני היא כבר צעד חשוב. מבלי להיות מודעים ל”אורח” זה שבתוכנו, קשה מאוד לשמוע ולזהות את קולו ואת תרומתו הייחודית.
אחרי שכבר הפנמנו את קיומו של הצד האינטואיטיבי בנו, אנו יכולים להתחיל “להקשיב” לו באופן מכוון יותר. נועם מציעה לדמיין את המוחים השונים, ו”לשאול” את המוח הימני שאלות ישירות.
היא מוסיפה כי ישנן דרכים רבות נוספות לטפח את הקשר עם המוח הימני, למשל דרך עיסוק באומנות, שהייה בטבע, ריצה ופעילות גופנית, תרגול מיינדפולנס ועוד. ככל שנעשה זאת באופן עקבי יותר, כך “השריר האינטואיטיבי” שלנו יתחזק וישפיע לטובה על חיינו.
לסיכום
רובנו חווים מדי פעם (וחלקנו אף דרך קבע) תחושה של עומס מידע, ריבוי מחשבות או חוסר ודאות. נועם לוי-גת מציעה לנו לאמץ גישה “אגנוסטית” כלפי החיים, המכירה בכך שיש גבול לידיעתנו.
במקביל, אנו יכולים גם לטפח את הקשר שלנו עם המוח הימני האינטואיטיבי, שמסוגל לספק לנו השראה, הבנות עמוקות ותחושת שלווה – בתנאי שניתן לו את מקומו ונקשיב ל”עצותיו”. יתכן שבדרך זו נגלה כי אנחנו בעצם “יודעים” הרבה יותר משסברנו על עצמנו ועל העולם.
קצת על נועם:
נועם מלמדת אנשים להפוך את התודעה שלהם למקום שטוב להיות בו וליצור ממנו מציאות. היא מאמינה שלכל אחד יש את כל התשובות והכוחות שהוא מחפש מחוץ לו, והיא עוזרת לאנשים לגלות את זה ולהיות המטפלים של עצמם.